המדריך המלא עבור Hards Forksו Soft Forks, המילים האלו חוזרים כמעט בכל מקום, במאמר זה אסביר הכל.
הקדמה
כשאתה מתבקש לעדכן את אפליקציית הבנק בפלאפון שלך,
אתה בטח לא חושב פעמיים ואולי הטלפון שלך מעדכן אוטומטית מבלי ששמת לב.
זה תהליך הכרחי, אחרי הכל אם אתה לא תתקין את הגרסה האחרונה של התוכנה, אתה מסתכן במניעת גישה לאפליקציה.
בקוד פתוח של במטבעות קריפטו הדברים מאוד שונים.
אינך צריך לקרוא כל שורת קוד העומדת בבסיס הביטקוין בכדי להשתמש בו,
אבל הבחירה לעשות זאת חשובה.
אתה מבין, אין כאן היררכיה ואין בנק שיכול רק לדחוף עדכונים ולשנות דברים כרצונו.
כתוצאה מכך, יישום תכונות חדשות ברשתות בלוקצ'יין יכול להוות אתגר.
במאמר זה נחקור כיצד ניתן לשדרג רשתות קריפטוגרפיות למרות היעדר הסמכות המרכזית.
לשם כך משתמשים בשני מנגנונים שונים: hard forks וsoft forks.
מי מקבל את ההחלטות ברשת בלוקצ'יין?
כדי להבין כיצד פועלות המזלגות (forks),
חשוב להבין קודם את המשתתפים המעורבים בתהליך קבלת ההחלטות (או הממשל) של הרשת.
בביטקוין תוכלו להבחין באופן כללי בין שלוש קבוצות משנה של משתתפים :
מפתחים (developers), כורים (miners) ומשתמשי צומת מלאים (full node users).
- (full node = מחשב שמיישם באופן מלא את מכלול הכללים של רשת הבלוקצ'יין הבסיסית ומאמת לחלוטין עסקאות וחסימות בבלוקצ'יין).
אלה הצדדים שתורמים למעשה לרשת.
צמתים קלים (Light nodes)(כלומר הארנקים בטלפונים, במחשבים הניידים וכו ') נמצאים בשימוש נרחב אבל הם לא ממש "משתתפים" מבחינת הרשת.
מפתחים (Developers)
מפתחים אחראים על יצירת ועדכון הקוד עבור המטבע וכל אחד יכול לתרום לתהליך זה.
הקוד זמין באופן ציבורי, כך שכולם יכולים להגיש שינויים לבדיקה של מפתחים אחרים.
כורים (Miners)
כורים הם אלה שמאבטחים את הרשת.
הם מריצים את הקוד של מטבע הקריפטוגרפי ומקדישים משאבים להוספת בלוקים חדשים לבלוקצ'יין.
ברשת ביטקוין למשל הם עושים זאת באמצעות "הוכחת עבודה" (Proof of work) ולאחר מכן הם מתוגמלים על מאמציהם ב"בלוק"
משתמשי צומת מלאים (Full node users)
Full node users הם עמוד השדרה של רשת הקריפטו.
הם מאשרים, שולחים ומקבלים חסימות ועסקאות ושומרים על עותק של הבלוקצ'יין.
אתה יכול להיות מפתח וfull node user, או כורה וfull node user, אתה יכול להיות שלושתם או אף אחד מהם.
למעשה, רבים ממה שאנחנו רואים כמשתמשים בקריפטו אינם לוקחים על עצמם אף אחד מהתפקידים הללו.
במקום זאת הם בוחרים להשתמש בצמתים קלים (Light nodes) או בשירותים מרכזיים.
אם מסתכלים על התיאורים שלמעלה, אתה יכול לטעון שמפתחים וכורים מקבלים את ההחלטות עבור הרשת.
מפתחים יוצרים את הקוד – בלעדיהם לא תהיה לך שום תוכנה להריץ ואף אחד לא יתקן באגים או יוסיף תכונות חדשות.
כורים מאבטחים את הרשת – ללא תחרות כרייה בריאה, השרשרת עלולה להיחטף או שהיא עלולה להיטחן עד עצירה.
אם שתי הקטגוריות הללו ינסו לשנות את שאר הרשת למלא אחר רצונן זה לא ייגמר טוב מדי.
בעיני רבים הכוח האמיתי מרוכז בצמתים מלאים (full node users)
זה בעיקר פונקציה של הרשת להיות opt-in, כלומר הם יכולים לבחור איזו תוכנה הם מריצים.
המפתחים אינם פורצים לביתכם ומכריחים אתכם להוריד את הבינאריות של Bitcoin Core.
אם כורים יאמצו גישה של "הדרך שלי או מקום אחר" כדי לכפות על המשתמשים שינוי לא רצוי,
ובכן, המשתמשים פשוט יבחרו ללכת למקום אחר.
המפלגות הללו אינן בעלי כל יכולת – הן נותני שירות.
אם אנשים מחליטים לא להשתמש ברשת, אז המטבע יאבד ערך.
אובדן הערך משפיע ישירות על הכורים (התגמולים שלהם שווים פחות כאשר הם נקובים בדולרים).
באשר למפתחים, המשתמשים יכולים פשוט להתעלם מהם.
אתה מבין, זה לא כאילו התוכנה היא של הבעלים.
אתה יכול לערוך כל עריכה שתרצה לבצע, ואם אחרים מריצים את התוכנה ששיניתם, כולכם יכולים לתקשר. במקרה הזה, אתה יכול "למזלג" (fork) את התוכנה וליצור רשת חדשה בתהליך.
מה זה מזלג (Fork) ?
מזלג תרחש בנקודה ב-התוכנה מועתקת ומשתנה.
הפרויקט המקורי ממשיך לחיות, אך כעת הוא נפרד מהפרויקט החדש, שלוקח כיוון אחר.
נניח שלצוות יש אתר מטבעות קריפטו והיה חילוקי דעות גדולים כיצד להמשיך.
חלק אחד בצוות עשוי לשכפל את האתר בדומיין אחר.
אבל בהמשך, הם היו מפרסמים סוגים שונים של תוכן מאשר המקור.
הפרויקטים נבנים מבסיס משותף וחולקים היסטוריה.
בדיוק כמו כביש יחיד שמתפצל מאוחר יותר לשניים, יש עכשיו שוני קבוע בדרך.
שימו לב שדברים מסוג זה קורים הרבה בפרויקטים של קוד פתוח, וזה קרה זמן רב לפני הופעתם של ביטקוין או את'ריום.
עם זאת, ההבחנה בין מזלגות קשים למזלגות רכים (hard forks וsoft forks) היא כמעט בלעדית למרחב הבלוקצ'יין.
בואו נצלול לפירוט הדברים.
מזלגות קשים מול מזלגות רכים (Hard forks מול soft forks)
למרות שיש להם שמות דומים ובסופו של דבר משרתים את אותה מטרה,
מזלגות קשים ומזלגות רכים נבדלים באופן משמעותי.
מה זה מזלג קשיח ? (hard forks)
מזלגות קשיחים הם עדכוני תוכנה שאינם תואמים לאחור. (המשיכו לקרוא כדי להבין)
בדרך כלל, הם מתרחשים כאשר צמתים מוסיפים כללים חדשים באופן שמתנגש עם הכללים של צמתים ישנים.
צמתים חדשים יכולים לתקשר רק עם אחרים המפעילים את הגרסה החדשה.
כתוצאה מכך, הבלוקצ'יין מתפצל,
ונוצר שתי רשתות נפרדות: אחת עם הכללים הישנים, ואחת עם הכללים החדשים.
הצמתים הופכים לכחולים כשהם מתעדכנים. הצמתים הצהובים הישנים יותר דוחים אותם, ואילו כחולים מתחברים זה לזה.
אז יש עכשיו שתי רשתות הפועלות במקביל. שניהם ימשיכו להפיץ חסימות ועסקאות, אבל הם כבר לא עובדים על אותו בלוקצ'יין.
לכל הצמתים היה בלוקצ'יין זהה עד לנקודת המזלג (וההיסטוריה נותרה), אך לאחר מכן יהיו להם חסימות ועסקאות שונות.
כי יש את ההיסטוריה המשותפת הזו, בסופו של דבר יהיו לך מטבעות בשתי הרשתות אם היית מחזיק אותם לפני המזלג.
נניח שהיו לך 5 BTC כאשר התרחשה מזלג בבלוק 600,000.
אתה יכול להוציא את אותם 5 BTC על הרשת הישנה בבלוק 600,001,
אך הם לא יוצאו בבלוק 600,001 של הבלוקצ'יין החדש. בהנחה שהקריפטוגרפיה לא השתנתה,
המפתחות הפרטיים (Private key) שלך עדיין מחזיקים חמישה מטבעות ברשת המזלג.
לדוגמה:
מזלג קשה היה המזלג לשנת 2017 שראה את הביטקוין מקוטע לשתי שרשראות נפרדות.
המקורי, ביטקוין (BTC), וחדש, ביטקוין מזומן (BCH).
המזלג התרחש לאחר הרבה ויכוחים על הגישה הטובה ביותר להגדלת קנה מידה.
תומכי ביטקוין קאש רצו להגדיל את גודל הבלוק, ואילו תומכי הביטקוין התנגדו לשינוי.
זה היה לפני SegWit המזלג הרך (עוד על זה אסביר בקרוב).
אז הצמתים יקבלו רק בלוקים קטנים מ -1 MB. אם יצרת בלוק 2MB שהיה תקף אחרת, צמתים אחרים עדיין ידחו אותו.
רק צמתים ששינו את התוכנה שלהם שיוכלו לאפשר בלוקים העולים על 1 מגהבייט יוכלו לקבל את אותם בלוק.
כמובן, זה יהפוך אותם לבלתי תואמים לגרסה הקודמת, כך שרק צמתים עם שינויים פרוטוקולים זהים יכלו לתקשר.
מה זה מזלג רך ? (Soft fork)
מזלג רך הוא שדרוג תואם לאחור, כלומר הצמתים המשודרגים עדיין יכולים לתקשר עם הלא-משודרגים.
מה שבדרך כלל תראה במזלג רך הוא תוספת של כלל חדש שאינו מתנגש עם הכללים יותר ישנים.
לדוגמא:
ניתן ליישם ירידה בגודל הבלוק באמצעות מזלג רך.
בואו נחזור שוב לביטקוין כדי להמחיש נקודה זו:
למרות שיש גבול לכמה גדול יכול להיות בלוק, אין גבול כמה זה יכול להיות קטן.
אם אתה רוצה לקבל רק בלוקים מתחת לגודל מסוים, אתה צריך רק לדחות את הגדולים יותר.
עם זאת, פעולה זו אינה מנתקת אותך אוטומטית מהרשת.
אתה עדיין מתקשר עם צמתים שאינם מיישמים כללים אלה אבל אתה מסנן חלק מהמידע שהם מעבירים לך.
דוגמה טובה בחיים האמיתיים למזלג רך היא : "עד מופרד" (Segregated Witness) (SegWit).
שהתרחש זמן קצר לאחר פיצול Bitcoin וBitcoin Cash.
SegWit היה עדכון ששינה את הפורמט של החסימות והעסקאות, אבל זה היה מעוצב בחוכמה.
צמתים ישנים עדיין יכלו לאמת חסימות ועסקאות (שינוי הפורמט לא עבר על הכללים) אבל הם פשוט לא הבינו אותם.
שדות מסוימים ניתנים לקריאה רק כאשר הצמתים עוברים לתוכנה החדשה יותר, מה שמאפשר להם לנתח נתונים נוספים.
אפילו שעברו שנתיים לאחר הפעלת SegWit לא כל הצמתים שודרגו.
ישנם יתרונות בכך, אך אין דחיפות אמיתית מאחר ואין שינוי פורץ רשת.
מזלגות קשים מול מזלגות רכים (Hards Forks מול Soft Forks)- מה עדיף?
ביסוד – שני סוגי המזלגות הנ"ל משרתים מטרות שונות, אך עדיפות שנויה במחלוקת.
מזלגות קשים יכולים לחלק אך תוכניות מתוכננות מאפשרות את החופש לשנות את התוכנה עם כולם המוסכמים.
מזלגות רכים הם אפשרות עדינה יותר.
כיוון שבאופן כללי אתה מוגבל יותר במה שאתה יכול לעשות מכיוון שהשינויים החדשים שלך אינם יכולים להתנגש עם הכללים הישנים.
עם זאת, אם ניתן לעצב את העדכון בצורה כזו שהוא יישאר תואם, אינך צריך לדאוג לפיצול הרשת.
לסיכום
מזלגות קשיחים ומזלגות רכים הם חשובים להצלחות ארוכות טווח של רשתות הבלוקצ'יין.
הם מאפשרים לנו לבצע שינויים ושדרוגים במערכות מבוזרות, למרות היעדר סמכות מרכזית.
מזלגות מאפשרים לחסימות ולמטבעות קריפטוגרפיים לשלב תכונות חדשות תוך כדי פיתוחן.
ללא מנגנונים אלה, היינו זקוקים למערכת מרכזית עם שליטה מלמעלה למטה.
אחרת, היינו תקועים עם אותם כללים בדיוק למשך כל חיי הפרוטוקול.
