יישומים מבוזרים (DApps) הם יישומים הפועלים על מערכת מחשוב מבוזרת, כלומר רשת בלוקצ'יין.
אמנם ישנן דרכים שונות להגדרת DApp, אך בדרך כלל הן מתוארות כיישומים בעלי המאפיינים הבאים:
- קוד פתוח – קוד המקור הופך בכוונה לרשות הציבור, כלומר כל אחד מסוגל לאמת, להשתמש, להעתיק ולשנות את הקוד.
- מבוזר – מכיוון ש- DApps פועלים ברשתות בלוקצ'יין, הם אינם בשליטת ישות או רשות אחת.
במקום זאת, הם מתוחזקים על ידי משתמשים מרובים (או צמתים). - מאובטח מבחינה קריפטוגרפית – היישום מוגן באמצעות הצפנה, כלומר כל הנתונים מוקלטים ומתוחזקים בבלוקצ'יין ציבורי. אין נקודת כישלון אחת.
ישנן מספר בעיות ביישומים מדור קודם ש- DApps מנסים לפתור.
היתרון העיקרי בבחירת DApp על פני אפליקציה מסורתית הוא בכך שהאחרונה משתמשת בארכיטקטורה מרכזית על ידי אחסון הנתונים שלהם בשרתים הנשלטים על ידי ישות אחת.
פירוש הדבר שיש להם נקודת כשל אחת, הרגישה לבעיות טכניות ולתקיפות זדוניות.
שרת ריכוזי אשר נפגע עשוי להוריד את כל הרשת של היישום, מה שהופך אותו לבלתי שמיש באופן זמני או קבוע.
מלבד זאת, מערכות ריכוזיות סובלות מדליפת נתונים או גניבה לעיתים קרובות למדי, מה שמסכן את החברות והמשתמשים הפרטיים.
יש מגוון גדול של תוכנות DApp, עם מקרי שימוש שונים.
הם עשויים לכלול משחקים, פלטפורמות מדיה חברתית, ארנקי קריפטו ויישומים פיננסיים (DeFi).
יישומים מבוזרים מתדלקים את הפעילות שלהם באמצעות מערכת סמלית (אסימונים דיגיטליים שנוצרו באמצעות חוזים חכמים).
אסימונים יכולים להיות ספציפיים עבור DApp מסוים (למשל, אסימון ה- Steem המשמש ב- Steemit), או שהם יכולים להיות מקוריים בבלוקצ'יין שמארח את ה- DApp, כמו במקרה של CryptoKitties המשתמשים באתר (ETH).
לסיכום, DApps מתוכננים כפרוייקטים של קוד פתוח הפועלים על גבי רשת בלוקצ'יין.
בתורם, האופי המופץ של רשתות אלה מספק שקיפות, ביזור והתנגדות להתקפות.
